אדרי נ' חברת ביטוח ישיר בע"מ

פסק דין

הרקע והמחלוקת

ביום 28.7.09 הגיע התובע לקופת חולים עם חבלה ברגלו. על פי כתב התביעה ועדות התובע, חבלה זו נגרמה בעת שהתובע השתמש ברכב מנועי מסוג "רנו - קליאו", המבוטח על ידי הנתבעת. גרסתו של התובע בכתב התביעה ובתצהירו הייתה כי במהלך הנסיעה שמע רעש מוזר ממנוע הרכב ולפיכך עצר את הרכב בצד, על מנת לבחון את פשר הרעש. בעלייתו חזרה לרכב נתפסה רגלו השמאלית ברווח שבין ציר הדלת לבין הרכב עצמו, הוא סגר בחפזונו את הדלת על כף רגלו, וכך נגרמה החבלה.

טענת הנתבעת היא כי החבלה ברגל לא נגרמה בתאונת דרכים ברכב המבוטח. לשיטתה, התובע נפצע בעת שנפל מקטנוע עליו היה רוכב, לצורך עבודתו בפיצרייה. הנתבעת טוענת כי התובע, שהיה עוד נער בעת התאונה, הסתיר מהוריו את הנסיבות האמיתיות של התאונה, וכך התגלגלה לה התביעה נגד הנתבעת.

טענת הנתבעת מבוססת על דברים שאמר התובע לחוקרת מוסווית מטעם חברת הביטוח בעת שהשניים נפגשו על חוף הים באשקלון. מפגש, שהתקיים לאחר שיחות קודמות בטלפון ובמחשב. התובע מאשר כי אמר את הדברים לחוקרת, אך הסביר כי החוקרת התנהגה כ"נערת פיתוי", יצרה מצג של התעניינות זוגית ומינית, וגרמה לו לומר מספר דברים שאינם אמת. הדברים הם דברי הבאי שנאמרו על ידו, בניסיון שלו, כנער צעיר, להרשים בחורה המבוגרת ממנו במספר שנים, והכול במסגרת הקשר זוגי שהוא חשב שמתחיל להתרקם.

פסק דין זה נוגע לשאלת החבות בלבד. השאלה היא, אם התובע הצליח להוכיח כי הפציעה ברגלו נגרמה באופן שתיאר, בכניסתו למכונית המבוטחת, אם לאו. מהותית, יש לבחון את דברי התובע בתצהיר ובבית המשפט. זאת, בשים לב למכלול הדברים שנאמרו לחוקרת, והכול על מנת להכריע אם ניתן לבסס על עדותו של התובע בבית המשפט ממצא מעבר למאזן ההסתברות.

עדות התובע:

התובע, בעת הגשת תצהירו היה מודע לכך שהנתבעת טוענת שהוא נפגע מאופנוע אך לא היה מודע עדיין לבסיס הראייתי שעליו הסתמכה הנתבעת בהקשר זה. מודעותו של התובע נבעה מכך שב"כ הנתבעת הצהיר, בקדם המשפט, שיש לנתבעת גרסה פוזיטיבית אחרת, לפיה התאונה אירעה בקטנוע ולא ברכב המבוטח. ב"כ הנתבעת גם הבהיר אז כי הוא מבקש לעשות שימוש בהלכת סויסה, וכך לא ידע עדיין התובע כי אותה בחורה, עמה נפגש בים, הייתה למעשה חוקרת מוסווית.

התובע סיפר בתצהירו כי ביום 28.07.09, נסע ברכב המבוטח, שמע רעש מהמנוע ועצר בצד. אז, כאמור, בבואו לעלות בחזרה לרכב נתפסה רגלו ובהיסח הדעת סגר את דלת הרגל בחוזקה על כף רגלו. התובע המשיך וסיפר כי הוא המשיך בנסיעה למרות הכאבים, שכן, מדובר היה בנסיעה קצרה בת מספר דקות בתוך העיר קריית גת. הכאבים לא פסקו, ולפיכך פנה לקופת החולים לקבל טיפול רפואי. בבדיקות מעמיקות נמצא שיש שבר קטן בכף רגלו השמאלית והוא שגרם לכאבים ולמגבלות.

התובע הבהיר בתצהירו, נוכח גרסת הנתבעת, כי בתקופה הרלוונטית אכן עבד בפיצרייה בקריית גת כשליח על אופנוע. אולם, הוא לא נפצע במסגרת זו ובוודאי שלא נגרם לו שבר ברגל כתוצאה מתאונה בעת עבודתו על קטנוע.

בעדותו בבית המשפט חזר התובע וסיפר על אותה עצירה שעצר, לדבריו, מול בנק "הפועלים" בקריית גת. מדבריו ומהדגמה שעשה, עלה כי התאונה ארעה עת התובע נכנס לתוך הרכב כאשר רגלו הימנית כבר בפנים, ורגלו השמאלית מונחת על הצד התחתון של הפתח. התובע הסביר כי טרק את הדלת על רגלו ומיד פתח את הדלת. הוא הסביר כי סגר את הדלת במהירות וכי "זה היה בבהילות". עם זאת הסביר שהוא לא מיהר למקום מסוים, ואין הוא יכול להסביר את פשר הבהילות (עמ' 7).

התובע הופנה לכך שהרופא רשם באותו יום, עת הגיע אל קופת החולים, כי הפגיעה נגרמה "תוך כדי יציאה מהאוטו" (נספח א'1 לכתב התביעה) ולא תוך כדי כניסה. התובע אמר כי לא ייתכן שאמר משהו אחר לרופא, וכפי הנראה הרופא טעה בהבנת הדברים (עמ' 8).

התובע בחקירתו אישר כי עבד בפיצה כשליח על אופנוע אם כי לא היה לו הסבר מדוע אחותו, עורכת הדין שהגישה את התביעה, לא הייתה מודעת לכך ולא העבירה את תלושי השכר שלו מאותה התקופה (עמ' 9). כן טען, כי ההורים שלו ידעו כי הוציא רישיון נהיגה על אופנוע וכי הוא עובד כשליח (עמ' 10).

לשאלות אם ייתכן שאמר למישהו כי הוא נפגע בדרך אחרת ולא באוטו, השיב התובע בצורה חד משמעית שהדבר לא יכול להיות. לדבריו, הוא לא אמר דבר כזה, לא למעביד, לא לחוקר ולא לחוקרת ולא לכל אדם (עמ' 11).

אז, עומת התובע עם תמליל של שיחה בינו לבין החוקרת מטעם חברת הביטוח, אשר הזדהתה בפניו בשם "עידית אליאב". התובע אישר שזו "מישהי מהמחשב שהכרתי" וכי יצא איתה לפגישה אחת (עמ' 12). כאשר הטיחה בו ב"כ הנתבעת כי אמר לחוקרת שהסיפור האמיתי הוא שהוא נפגע באופנוע ואילו הסיפור ביחס לתאונה עם האוטו אינו אלא "סיפור כיסוי למשפחה", התובע השיב תחילה "אני לא זוכר מה אמרתי ואיזו מטרה הייתה לאמירה הזו". לאחר מכן אמר "אולי רציתי להרשים אותה ובדיתי" ולשאלת ב"כ הנתבעת "כל הסיפור בדית כדי להרשים את הבחורה?" השיב, "אולי" (עמ' 12-13).

התובע המשיך והסביר בחקירתו כי הוא בדה את הדברים על מנת לגרום לבחורה להתעניין בו. התובע הוסיף ושאל "איזה מניע היה לי לא לתבוע את הביטוח של הפיצה?" ולהצעות ב"כ הנתבעת הוסיף כי אומנם מימן לעצמו את רישיון הנהיגה אך הוריו ידעו שהוא עובד בפיצה ויש לו רישיון לאופנוע וכך גם אחותו (עמ' 14-15).

בחקירה החוזרת הבהיר התובע כי הכיר את הבחורה באינטרנט, היא לא הבהירה לו כי היא חוקרת ומדובר היה במעין ניסיונות לפיתוי מיני.

עדות החוקרת:

החוקרת העידה מטעם הנתבעת בשתי הזדמנויות. האחת, מיד בתום עדות התובע והשנייה, חקירה נגדית משלימה, לאחר שב"כ התובע קיבל לידיו הקלטות וחומרי חקירה נוספים.

חומרי החקירה הנוגעים ישירות לחוקרת, הוגשו כבר ביום הדיון. המדובר בתמלילי שיחות וכן בתצהיר, בו היא מפרטת את עיקרי הדברים מבחינתה. החוקרת סיפרה כי עבדה במשרד חקירות, יצרה קשר עם התובע, שוחחה עימו מספר פעמים בטלפון ואף נפגשה עימו. לדבריה, בשיחת טלפון מיום 13.08.10, כאשר שוחח עימה התובע אודות התאונה, אמר לה "כשנהיה פנים אל פנים אני אספר לך את הסיפור הארוך האמיתי". כאשר נפגשו בפועל, ביום 28.08.10, סיפר לה התובע כי הפציעה ברגל נגרמה כאשר נפל מהאופנוע בעת שהיה שליח פיצה. כן אמר כי על מנת שלא להתעמת עם הוריו בקשר להוצאת רישיון נהיגה באופנוע, סיפר להם שסגר לעצמו את דלת הרכב על הרגל. עוד סיפר כי המעסיקים בפיצרייה ידעו על תאונת האופנוע. הוא הגיש תביעה נגד הביטוח של הרכב באמצעות אחותו עורכת הדין "כדי להוציא קצת".